פוריזם, קונסטרוקטיביזם, רציונליזם או פונקציונליזם – אלה מונחים המבקשים לתת שם להיבטים שונים של התופעה הבולטת, שפשטה את הסצינה האדריכלית האירופית בשנות ה -20 של המאה העשרים.

אחד ממרכזי האמנות העיקריים שבהם התפתחה הגישה החדשה לארכיטקטורה, היה מאז ראשית פראג. הפונקציונליזם לא היה מקובל באופן פאסיבי כאן, אלא התפתח באופן מעשי ותיאורטי. בזכות הכשרון וההתלהבות של דור שלם של אדריכלים צעירים, פראג, מלבד ברנו וזלן, הפכה למעבדה אדריכלית שחשיבותה הרבה מעבר לגבולות צ’כוסלובקיה ופרויקטים פונקציונליסטיים שנבנו בפראג שייכים בין התכשיטים של הארכיטקטורה המודרנית העולמית.

הקו הצנוע של האדריכלות הצ’כית, שייצג את הזרם המובהק ביותר בשני העשורים האחרונים, מושפע ללא ספק מהמורשת של הפונקציונליות של טרום המלחמה – מורשת שחוזקה פעמים רבות, השתנתה ויצרה באופן יצירתי. בין הזרם הרחב והמבדיל הזה אפשר להוסיף בוודאי את בנייני פראג העכשוויים המוצגים בחלק השני של התערוכה.

רעיון הבסיסי של התערוכה הוא להציג את קרן הזהב הזו מהיסטוריה של פרויקטים צ’כיים ופראגיים המושפעים מארכיטיפ הפונקציונליסטי.

לאורחים תהיה הזדמנות לראות את המבנים המודרניים המפורסמים ביותר בפראג בין שתי מלחמות העולם, וילה מולר מאת אדולף לוס; יצירת מופת של הפונקציונליזם הצ’כי, איגוד האמנויות של מאנס על ידי אוטקאר נובוטי; הכנסייה הקתולית של רחוב. Václav מאת Josef Gočár; בבה וילה מושבה ופרויקטים מצטיינים אחרים מבנים בסגנון הפונקציונליות של פראג. אדריכלות עכשווית מוצגת על ידי למשל ארמון היורו (DaM), מרכז Muzo (סטניסלב Fiala, D3a), תחנת המטרו Kolbenova הפוריסטי (DUM architekti) או בתים משפחתיים וילות.