פוריזם, קונסטרוקטיביזם, רציונליזם, או פונקציונליזם—אלו הם מונחים המבקשים להעניק שם לאספקטים הרבים אשר העסיקו באופן אובססיבי את הסצינה האדריכלית בשנות ה-20 של המאה הקודמת.

מאז ומתמיד היוותה פראג מרכז שואב לאדריכלות המתפתחת. פונקציונליות לא התקבלה בעיר באדישות אלא המשיכה לצמוח ולהתגלגל באופן פרקטי ותיאורטי. תודות לכישרון ותשוקת העשייה של דור האדריכלים הצעיר, מלבד זלין וברנו, הפכה פראג למעבדת אדריכלות שחשיבותה פרצה את גבולות צ’כוסלובקיה ונחשבת כיום לפנינה עולמית של האדריכלות מודרנית.

הקו הצנוע של האדרכלות הצ’כית, ובמיוחד הזרם של עשרים השנים האחרונות, מושפע ללא עוררין ממסורת הפונקציאליזם של טרום מלחמת העולם השנייה, מסורת שהוחייתה, שונתה והתפתחה ליצירה איתנה. בין הזרמים והתמורות הבין-לאומיות והפנים צ’כיות מצאו את מקומם גם המבנים העכשווים כפי שהם מוצגים בחלקה השני של התערוכה.

מטרת התערוכה היא להציג את נכסי צאן הברזל מתוך הפרויקטים ההיסטוריים של צ’כיה בכלל ופראג בפרט, אשר מושפעים מאבני היסוד של האדריכלות הפונקציונאלית.

למבקרים תהיה זו הזדמנות להתבונן במבנים המודרניים המפורסמים ביותר של פראג מתקופת בין המלחמות, ביניהם: הווילה מולר של האדריכל הנודע אדולף לוס יצירת המופת של הפונקציאליזם הצ’כי- בניין האיגוד “מאנה” לאומנות של האדריכל אוטאקאר נובוטני הכנסייה הקתולית סט. ואצלב של ג’וזף גוקאר הווילה באבה ועוד מגוון פרויקטים ומבנים ייחודיים של האדריכלות הפונקציונאלית בפראג. האדריכלות העכשווית גם היא באה לידי ביטוי במבנים כדוגמת ארמון האירו, מרכז מוזו, תחנת המטרו הטהרנית קובלנובה וגם בתים ואחוזות פרטיות בעיר.

התערוכה נאצרה ע”י גלריית ירוסלאב פראגנר ובעזרתם הבלתי נדלית של בכירי התיאורטיקנים הצ’כים, הארכיטקטים זדנק לוקס ופטר קרטוביל.