אדריכל אריק גינזבורג

מאז ומעולם היו הרוחות החדשות שנשבו בעולם האדריכלות תגובה – לפעמים מחאה – לזרם קיים או למה שהיה קיים לפני כן; ומכאן שחשוב להבין את המשמעות של כל זרם במונחים של: מה לא היה שם? את מה מנסה הגל החדש להחזיר לחיים? מה מבקשות המגמות החדשות לשנות, להוסיף או לגרוע?

תנועת הבאוהאוס בארכיטקטורה “הוציאה מחוץ לחוק” את האילוסטרציות האדריכליות (Architectural Rendering) שתור הזהב שלן החל בסוף המאה ה-18 והסתיים ערב מלחה”ע ה-II.

הציורים היפים מידי לא תאמו את ניקיון הקווים, הצבע הלבן, העדר הקישוטים, והכנות (במרכאות או שלא) של הבאוהאוס. כפי שטען האדריכל הצ’כי אדולף לוס “הקישוט הוא פשע” והם פשוט לא הלכו טוב עם המהפכה התעשייתית ומעונות הפועלים.

אך את תנועת הבאוהאוס החליף בתחילת שנות ה-60 הזרם הפוסט-מודרניסטי שייצג את האנטי תזה למודרניזם הקלאסי; צורות, צבעים ועקרונות תכנון מבית היוצר של ה-Beau-Arts חזרו דרך הדלת הראשית, ואיתם הציור האדריכלי.

בסוף שנות ה-70 / תחילת שנות ה-80 נשם הפוסט-מודרניזם את נשימותיו האחרונות. אך אלו גם היו השנים שבהם למדתי אדריכלות, והשאר כמאמר הביטוי זה הסטוריה – מאז לא נפרדה דרכינו ציור אדריכלי ואנוכי; תקופה שהחלה ב-1983 כמאייר ארכיטקטורה בוושינגטון די. סי. ונמשכת עד עצם היום הזה.

התערוכה תהיה פתוחה מיום 20.4.2016